עינב בובליל רגילה לשתף את חייה ברשתות, אבל הפעם היא בחרה לפתוח פרק הרבה יותר חשוף וכואב, כזה שמגיע מהמקום הכי אישי שלה. רגע לפני חג הפסח, היא חוזרת לליל הסדר הקודם וחושפת חוויה שהשאירה אותה בטלטלה עד היום.
לדבריה, הכל התחיל ערב קודם לכן, במפגש חברים תמים שהפך מהר מאוד לשיחה מסוג אחר. עינב לא ניסתה לייפות את המציאות ושיתפה בכנות:
"יום לפני ליל הסדר הלכתי לחברים והתחננתי בפני אלי שיבוא איתי והוא לא בא. קיצר הלכתי, ישבנו שם ודיברנו לשון הרע. אני גם דיברתי המון לשון הרע לצערי הרב. כמובן שאני משתדלת הכי פחות אבל לפעמים זה יוצא לי. מאז הורדתי ל-20 אחוז והלוואי שגם זה יילך".
אבל מה שקרה לאחר מכן, מבחינתה, כבר הרגיש כמו משהו גדול יותר. עינב תיארה כיצד ברגעים שלפני כניסת החג הגוף שלה פשוט קרס:
"יום אחר קצת לפני שנכנס החג או איך שנכנס החג פתאום אני אומרת לאלי ולאמא שלי שאני לא מרגישה טוב, יש לי חולשה וצמרמורות, עלה לי החום 40 מעלות חום, לא זכיתי לשבת בשולחן חג".
התחושות הקשות לא הסתיימו שם. מבחינתה, מה שקרה מיד אחרי החג רק חיזק את התחושה שמדובר במסר עמוק יותר: "איך שיצא החג פתאום התחלתי להרגיש טוב, עבר לי אין חום, אין זה… וזה היה סימן מהקדוש ברוך, שזה העונש שלי שישבתי ופתחתי את הפה שלי ודיברתי לשון הרע".
"בקיצור לשון הרע הורס כל חלקה טובה ואין יותר גרוע מזה. להשתדל כמה שפחות לדבר לשון הרע ולשפוט אנשים. ושתבינו ששנים אני עובדת על המידה הזו ובאמת השתפרתי פלאים ובאותו ערב נפלתי חזק והצערתי על זה מאוד".
החלק הקשה ביותר הגיע דווקא ברגעים השקטים של החג עצמו, שם לדבריה התחושות כבר הפכו בלתי נשלטות: "בחג עצמו לא הפסקתי לבכות, הרגשתי שהנפש שלי מסריחה, מלוכלכת. הרגשתי מגעיל ולא הפסקתי לבכות, אמרתי לאלי שאני מרגישה מגעילה, מזוהמת, שהנפש שלי טמאה, שה' מעניש אותי על מה שזה…".
בתוך כל זה, מי שניסה להחזיר אותה לפרופורציות היה בעלה אלי, עינב אומנם התבאסה עליו שלא בא באותו ערב וכך היה נמנע הדיבור בלשון הרע מטבעו הטוב של אלי, אך לבסוף הוא הגיב לה במשפט קצר אבל משמעותי: "מודה ועוזב ירוחם אל תלכי את עצמך ככה".
עינב היא מכה. בפני עצמה.
זה לא לשון הרע, זה המזג האויר ההפכפך לפני פסח שגורם למחלות ויראליות. לא להמציא שטויות.