ליל הסדר הוא רגע של משפחתיות, זיכרונות וחום, אבל עבור דודו כהן מעפולה, הוא גם תזכורת כואבת במיוחד למה שכבר איננו. תשע שנים אחרי שאיבד את אמו סולי, הכאב עדיין שם, חי ונוכח, ובעיקר ברגעים הכי טעונים של השנה.
כהן, שעבר בשנים האחרונות שינוי דרמטי בחייו ובמראהו כשהשיל עשרות קילוגרמים, לא מסתיר את המורכבות שמלווה אותו. לצד ההישגים והחיוך כלפי חוץ, יש גם כאב עמוק, געגוע שלא נרגע, וזיכרונות שממשיכים ללוות אותו בכל חג מחדש.

גם השנה, בתוך מציאות לא פשוטה של ימים מתוחים במדינה, הזיכרונות צפו בעוצמה. דווקא ברגע שבו הבית מסודר, השולחן ערוך והכל מוכן, התחושה החסרה בולטת יותר מכל דבר אחר.
בפוסט אישי ומטלטל שיתף: "אמא יקרה ואהובה שלי, אין אפשר להסביר את החלל שנשאר בליל הסדר בלעדייך. השולחן ערוך, הכל מוכן, ניקינו וסידרנו את כל הבית בדיוק כמו שאת אוהבת, אבל משהו כל כך גדול חסר. הקול שלך, החיוך שלך, הדרך שלך להחזיק את כולנו יחד".

הוא המשיך ותיאר את הזיכרונות שמציפים כל פרט קטן: "את היית הלב של החג, האור שהאיר את הבית. הריחות של האוכל שהיית מכינה, הריח המוכר שהתפשט בכל הבית והרגיש כמו אהבה, כמו חום, כמו משפחה, כמה הם חסרים עכשיו, כמה הם היו את".
גם הרגעים הפשוטים של החג מקבלים משמעות אחרת: "קשה לדמיין את ליל הסדר בלי הנוכחות שלך, בלי הברכות שלך, בלי החיבוק החם, בלי המנגינות שחרוטות לי בנשמה שהיינו שרים בליל הסדר".

ובין הכאב, כהן מצליח גם להיאחז במשמעות: "ואולי דווקא בתוך הכאב הזה, אנחנו לומדים כמה היית גדולה עבורנו, כמה אהבה השארת, כמה ערכים, כמה זיכרונות. החג הזה לא יהיה אותו דבר, אבל הוא תמיד יהיה מלא בך".
דודו המשיך ואיחל למעריציו: "חג פסח כשר ושמח לכל בית ישראל. לעזרת עם ישראל בעזרתו יתברך. בריאות הנפש והגוף השאר זה בונוס, יקרים ויקרות שלי כמה שאני אוהב אותכם".
שובר לב ועצוב
הדייר הכי חזק בכל תולדות האח הגדול הכי מצחיק ואמיתי
דודו.שמור על עצמך.אתה צריך להמשיך לחיות כך את עצמך בידיים וחזור לעצמך למען עצמך ולמען שאר המשפחה.קשה אני יודעת.
אתה מקסים ומאחלת לך כל טוב ובשורות טובות וחג טוב ושקט.