הבשורה המשמחת שהציפה את הרשתות לפני קרוב לחודש על לידת בנם הבכור של כוכבי חתונמי, מאי שכטר ומשה יחזקאל פיזרההרבה אור בתקופה הלא פשוטה שאנו עוברים, אך עכשיו מתברר שמאחורי הקלעים החוויה הייתה קשה מנשוא.
מאי שיתפה את עוקביה ברשת האינסטגרם בפוסט ארוך ומנומק על הקושי בחווית הלידה, ופתחה בציטוט משיר: “‘תסמכי שוב על עצמך תאמיני בדרכך יש בנו כוחות שלא הכרת לא תמיד יהיה לך קל העצב מולך אבל כשהלילה מתארך את כל מה שלב צריך בשביל לפעום והגוף בשביל לחלום'(שירי מימון)”.
“אני אשמח לשתף על החווית לידה שלי בגילוי לב עם הידיעה שאקבל חיבוק ואולי גם שיפוטיות וזה בסדר, כי אני בעיקר תומכת בעצמי מאחורי כל משפט. אחרי ההפלה שעברנו, נכנסו להריון ספונטני שהוגדר כהריון בסיכון בשל מחלה אוטואימונית שאובחנה ב-2017 (חיה איתה בשלום)”.
“ההריון היה תקין לחלוטין אך לווה בהמון המון חרדות גם תחת ההריון בסיכון וגם כי כבר איבדנו לא מעט בחיינו. התאריך המשוער שלי הוא ה-27.2.24 שבפועל ילדתי ב-24.1.24. לא הכנתי כלום ולא התכוננתי ללידה בחודש 8 אבל לעדי, לרחם שלי וליקום כולו יש תוכניות שונות ואני בהודיה. עדי נולד עם קשיים נשימתיים אבל ברוך השם לא הונשם והיה במעקב ארוך ביחידת מעבר בתינוקייה בשיבא, במשך כמעט שבועיים”.
“בשבועיים האלו, הוא סבל גם מצהבת (כמו המון קטנטנים אחרים) וגם ירד יותר מ-10% במשקל. הייתה לי החלמה מאוד קשה וארוכה ולא היה חלק בגוף שלא כאב לי. לשבת על כסא או לקום ממנו הייתה פעולה שהייתי מודה עליה כל יום. וגם תודה רבה לאופטלגין סביב השעון. כל 3 שעות הייתי בתינוקייה לתת לתינוק שלי אוכל ומהיום הראשון הרגשתי אתגרים עם ההנקה”.
“אין אותי. ב-3 שעות אני מאכילה, הוא לא מתחבר לי לציצי, אני בעיקר בוכה, מדברת עם 10 יועצות הנקה שונות, ובזמן שנותר לי אני בשאיבות סביב השעון. המילה הכי נכונה לתאר את הכל היא ״הישרדות״. לקראת סוף השהות בבית חולים שיבא, עדי שוחרר והיה איתנו יומיים במלונית, והרגשתי מעט הקלה. ביום שישי, שוחררנו הביתה ומאותו רגע הבכי לא פסק, אפילו לא לרגע, ורק אציין ששנה לפני איבדתי אחי, ולא בכיתי ככה”.
“וכל הזמן יש דואליות כל כך חזקה בין השמחה וההודיה סביב העובדה שהגשמתי חלום, הבאתי פרי אהבה עם אהבת חיי הכי גדולה, יצרתי חיים! (אני יודעת כמיילדת כמה קושי ומה נשים עוברות כדי לקבל את הקוקילידות האלו לעולם ל ואיזו זכות יש לי לקטר?) לבין עצב תמהוני סביב העובדה שהמצב החדש פשוט לא זוהר עבורי, כמעט משום בחינה”.
“אני רוצה להתנצל בפני הנשים שעובדות ממש קשה כדי להביא חיים לעולם ונתקלות באתגרים ושברון לב בדרך. ולהתנצל וגם בפני האמהות לעתיד שאולי מעט מלחיץ לקרוא מה שאני כותבת. כל הזמן תהיתי למה לא מדברים על כל מה שקורה אח״כ? אז אני ממש רוצה להעניק את הידע וההכרה הזאת לצד הלגיטימציה לחוות את כל מנעד הרגשות ביחד עם העובדה שכל אחת חווה את הדברים אחרת. שיהיה מסע פורה לכולנו”
מאי יקרה אני כל כך מבינה על מה את מדברת. עברתי בדיוק מה שאת עוברת עכשיו. מצפים מאיתנו להיות שמחות ולהפגין אמהות אוהבת. אני מדברת על משבר לפני 40 שנה. לא קיבלתי טיפול ולא חיזוק. הסבל זכור לי גם אחרי כל כך הרבה שנים. תפני לבקשת עזרה. בין אם זה מהמשפחה ובין עם זה טיפול בשיחות.
תודי לאלוהים יום יום. תקראי בכל נשמתך ובכל מאודך פרק כ’ בתהילים ושימי ידך על ראשו של התינוק בכל מצב. את לאחר לידה ההורמונים משתוללים מי כמוך יודע כאחות. לאט לאט ובעזרת השם הכל יהיה בסדר. ואם אפשר תהיי אצל אמא גם אם יש לך הכל בבית, כך גם אני עשיתי.