יהודה לוי נמצא בתקופה משפחתית חדשה ומרגשת במיוחד. לפני כחצי שנה הוא ודנה פרידר הפכו להורים לראשונה לבתם נאיה דפני, ובחודש שעבר כבר יצאו איתה לחופשה משפחתית ראשונה ביוון. דווקא מתוך המקום הבוגר, היציב והמשפחתי הזה, הוא בחר עכשיו לחזור כמעט ארבעה עשורים לאחור ולפתוח פצע מהילדות.
לוי העלה לאינסטגרם שרשרת ארוכה של פוסטים אישיים, ובהם סיפר כי עבר חרם בילדותו בזמן שחי בדרום אפריקה. כבר במשפט הפתיחה הוא הבהיר עד כמה הנושא עדיין קרוב אליו: "אני עדיין סוחב איתי חרם שעברתי כילד. לא חשבתי שאכתוב את המשפט הזה".
יהודה שיתף בין היתר על הילדות הקשה בדרום אפריקה: "גדלתי חלק מהילדות שלי בדרום אפריקה. הייתי ילד שהרגיש קצת זר בעולם. אף פעם לא מלך הכיתה. תמיד מהצד מסתכל, לומד, מנסה להבין איך משתלבים. בכיתה ו' סוף סוף הייתה לי חבורה. הרגשתי שמצאתי מקום".
בהמשך תיאור את החרם שעבר בעצמו: "ואז, במסיבת יום הולדת, ילדים מהכיתה עמדו מולי ואמרו לי שהם לא רוצים להיות חברים שלי יותר. אני זוכר אותם. אני זוכר את המקום. אבל בעיקר אני זוכר את הגוף שלי כאילו משהו בי התנתק. אחר כך החרם המשיך. צחקו עליי, התרחקו ממני, ואני שמרתי על פאסון. כאילו לא אכפת לי. אבל היה אכפת לי. הכול נכנס פנימה"
בהמשך תיאר כיצד ביקש מההורים ומהילדים להסתכל אחרת על מי שנמצא בשוליים ולהבין שגם ילד שלא משתף פעולה עם חרם עלול למצוא את עצמו מחוץ למעגל. לדבריו, לפעמים ילד צריך רק להרגיש שמישהו רואה אותו ונותן לו מקום.
לוי המשיך והודה כי במשך שנים הוא היה זה שמתרחק ראשון כדי לא להיפגע: "ולפעמים היה לי קל יותר להתרחק ראשון מאשר להסתכן בזה שיעזבו אותי. ככה איבדתי לאורך השנים אנשים נפלאים. גם את הכאב הזה אני סוחב איתי".
יהודה הוסיף: "והפצע הזה? הלוואי שיכולתי לכתוב לכם שהוא נעלם. הוא לא. אבל היום אני גם מבין שצמחו ממנו דברים: רגישות, יכולת לקרוא אנשים, רעב להצליח, צורך ליצור והיכולת להפוך למישהו אחר. אולי אפילו חלק מהדברים שהביאו אותי עד הלום. לפעמים נשאר בך קוץ. הוא יכול לכאוב ולפעמים הוא גם מניע אותך."
לוי גם בחר להסביר עד כמה החוויה השפיעה עליו שנים לאחר מכן. הוא כתב: "ואולי חלק מהסיבה שאני מספר את כל זה עכשיו היא התקווה שהסיפור הזה יצליח לאחות משהו. אצל ילד שעובר חרם עכשיו. אצל אדם מבוגר שעדיין סוחב אחד בתוכו. אצל אנשים שפגעתי בהם. ואולי גם אצלי".
משם הוא עבר לדבר על הכוח שיש לחברה סביב ילד ועל הנזק שיכול להיגרם גם בלי אלימות פיזית. לוי כתב: "הכוח שיש לכם עכשיו הוא זמני. הכיתה הזאת תיגמר. בית הספר ייגמר. החבורה תתפזר. אין לכם מושג מי הילד שעומד מולכם או זה שאתם קוראים לו מוזר, שקט, רגיש או לא מקובל. אבל גם אם הוא לעולם לא יהיה מפורסם, עשיר או מצליח, הוא בן אדם".
