מצד אחד, לא מעט טוקבקיסטים טוענים שזכייתה של אלית מוסאיוף בגמר “הישרדות” היה לא ראוי וכי דמות כמו גל הייתה עדיפה עליהם בפער גדול במיוחד. מנגד אי אפשר גם להתווכח עם המקום ממנו נבעה הצבעת המושבעים ולהיכנס לנעליהם.
גל רובין החליטה להגיב לראשונה לסאגה הארוכה שלה מול יתר השורדים לאחר ההפסד בגמר הגדול ונראה שהיה לה לא מעט לפרוק:“הגעתי לאי בודד אי שם רחוק.. באמצע החיים המוטרפים שלי, עם מטרות ורוח לחימה, שלא יביישו לוחמי המארינס.”
“הילדים אלה שהניעו לי את המנוע התחרותי, הרצון להוכיח שעל אף שהקשרים בחיים שלי בהם הייתי לא משויכת.. במשפחה בנישואים ביציאה בשאלה והניבו צניחות ריגשיות.. שאני כאן להוכיח, הייתי בת אדם אי שם בסוף העולם, התנתקתי מהכאב מהכלכלה מהלחצים והדאגות המבעבעים. השארתי בישראל. והתמסרתי למשחק מטורף שחי ונושם רק את עצמו.”
“התחברתי לטבע, האי הפך לבית שני שלי, התאקלמתי בו תרתי משמע, יצרתי המון חברויות, הייתי ישרה וכנה, שימשתי החוליה החזקה.. בתחילת דרכי על החול החמים הגחליליות, בלילות עם שמיכת כוכבים, נשאבתי לשקט, לפאוז שפתאום נקלעתי אליו במתנה. נטולת הבליי העולם הזה. כולם יצרו בריתות בעודי נהנית מרעש הגלים והצבעים בזריחות. אחרי חמישה ימים… התנערתי, הבנתי שאני במשחק שמטרתו לזכות במיליון שקלים.”
“ואני כ’כ רוצה קצת לשחרר מהכתפיים שלי, להגשים חלומות לילדים. להתקדם קצת יותר לעבר החלום העצמאי.. הפעלתי את כל המנגנונים שפתחתי שנים.. לא נחלשתי לא התלוננתי לא בכיתי. הייתי נאמנה לדרך שלי. ולא זכיתי. אמנם הדחתי את כולם במשחק, באופן משחקי מוחלט. מאותו הרגע.. אותי הדיחו חברתי.”
“המשימה שלהם הייתה להדיח אותי רגשית.. זה גם הגיע לארץ ועברתי שנה של זלזול והחרמה מצד החברים למסע והרגשה שכועסים עליי ואפילו שונאים.. ולא, הפעם לא באופן משחקי.. אלא בגלל המשחק.. לא הייתה רוח ספורטיבית, בטח לא אחריות משחקית. ההפך.. האשמה ונקמנות. וזאת הדחה חברתית, לא צלחו לקחת את המאמץ שלי ולהחמיא לו. אני הייתי אני, אתם הייתם אתם. ויאללה נקסט.”
מסכים איתה לגמרי.המושבעים חייבים להבין שהישרדות זה משחק של אסטרטגיה ולהפריד בין החיים למשחק
צודקת, אלופה !!!! :-))
אישה מהממת, נפלאה! אוהבת אותך